<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ט</h1>
<h2>דף ו.</h2>
גרסינן בירושלמי דגיטין (דף א' ב') כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחד והעדים כשרים לזה ופסולים לזה רבי יוחנן אמר מתוך שפסולים לזה פסולים לזה.
<h2>דף ו:</h2>
בפרק קמא דמכות אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה בדיני נפשות שנאמר לא יומת על פי עד אחד מאי על פי עד אחד אילימא על פי עד אחד ממש מרישא דקרא שמעת ליה על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אלא מאי אחד אחד אחד, תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואים אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה בזמן שאין רואים זה את זה אין מצטרפין. אמר רבא אם רואים את המתרה והמתרה רואה אותן מצטרפין. אבל בדיני ממונות עדות מיוחדת כשירה היא. ותניא בפרק זה בורר (סנהדרין ל' א') ובכמה מקומות לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, פירוש זה אומר בפני הודה לו וזה אומר בפני הלוה לו [או בפני הודה לו], ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו. ופוסק שם (ל' ב') רבא הלכה כרבי יהושע בן קרחה, ונהרדעי אמרי שם דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כגון זה אומר בפני הלוה לו מנה ביום ראשון וזה אומר בפני הלוה לו מנה ביום שני דמכל מקום תרוייהו אמנה קא מסהדי וכן פוסק רב אלפס (שם). אמנם בפרק השולח (גיטין ל"ג ב') משמע דרב אשי סובר כרבנן שמקשה מדבריהם על מחלוקת דרבי ורבי שמעון בן גמליאל. וגם הלכה כרבי נתן שהרי רבי שמעון בן גמליאל דמתניתין דכתובות בפרק שני (כ"ו ב') סובר כרבי נתן.
